אושר
אושר הוא כינוי לרגש החיובי האולטימטיבי, הקשור בשמחה, הנאה וסיפוק. ניתן לתאר אושר גם כמצב של היעדר סבל, דיכאון, שכול, חרדה וכאב. אושר הוא הרגש החיובי האולטימטיבי, הקשור בשמחה, הנאה וסיפוק. בגישת פסיכולוגיה חיובית מוצג אושר כאחד מיעדי הפסיכולוגיה. האושר תופס מקום מרכזי בתרבות האנושית, כולל בסדנאות שונות ובספרים, והעיסוק בו רב במישור הספרותי, הקולנועי והאקדמי. האושר מתאפיין בהרגשה חזקה של שמחת חיים ולה סממנים פנימיים, כמו תחושות של התלהבות, רוגע או תקווה וסימנים חיצוניים כמו חיוך או צחוק. אושר נקשר עם הרגשה כללית טובה, בריאות, ביטחון, תענוג, שביעות רצון, שלוות נפש ואהבה. האושר ייחודי בכך שהוא נחשב כמטרה בפני עצמה, כאשר חשיבותן של יתר המטרות שהאדם מציב לעצמו במהלך חייו נובעת מהאמונה שבסופו של דבר הן יעניקו לו אושר באופן ישיר או עקיף. דוגמאות למטרות מסוג זה הן: כסף, כוח, בריאות או יופי[1], אשר במסגרת זו הן נתפסו לא כמטרות אלא כאמצעים בדרך לאושר. למשל, כאשר אדם עובד למען שכר הוא אינו מסתפק בהשגת הכסף בלבד כמטרה סופית למאמציו. על פי רוב הוא מיעד את כספו למימון מוצרים או שירותים אשר ייטיבו את מצבו ויקדמו אותו לעבר תחושה של אושר. Wikpedia.org: https://he.m.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%95%D7%A9%D7%A8
תאוריית הצרכים
תאוריה בפסיכולוגיה
תאוריית הצרכים היא תאוריה של הפסיכולוג אברהם מאסלו, העוסקת במניעים של אדם בחייו. לתאוריה זו השלכות על תחומים רבים, ביניהם ניצול מוטיבציית עבודה. עם זאת, רבים שוללים את התאוריה מכיוונים שונים, והיא לא הוכחה באופן חותך על ידי מחקר מתאים. מחקר מקיף שכלל כ-60 אלף משתתפים מ-123 מדינות הראה כי אכן קיימים צרכים אנושיים אוניברסליים, אך אין ביניהם היררכיה והם פועלים במקביל.[1] תאוריה זו היא אחת מארבע תאוריות המתארות את הגורמים למוטיבציה בקרב בני אדם: תאוריית הצרכים של מקללנד, תאוריית x ותאוריית y של מקגרגור, ותאוריית שני הגורמים של הרצברג.
התאוריה שוכללה על ידי הפסיכולוג האמריקאי קלייטון אלדרפר (אנ'), שפיתח את תאוריית קיום-השתייכות-צמיחה.